Israel Gutman

Israel Gutman, z”l

In 1970, my family and I lived in Be’ersheva, during the War of Attrition. I was a teacher, and that year I taught the 3rd grade in “Mizpeh” school. As is common in most schools, the students prepare gift-baskets for soldiers for Yom Ha’atzmaut, and included greeting cards and letters too. A few weeks later we received a reply from Captain Israel (Srulik) Gutman, who thanked us and wrote:

“The letters made us feel good, and gave us a lot of pride for having children like these, for which the effort of being where we are is worth it. We all hope the war will end quickly, since none of us love war. The Arabs on the other side are also people who want to live, and almost none of them wants war…I think about that too and don’t hate them…”

The letter included a message from the department of commemoration from the ministry of defense saying:

“Dear 3rd Grade Students: Captain Gutman, God rest his soul, fell in battle over the Suez Canal on May 19th 1970, and was brought to rest in Kibbutz Maagan. Gutman loved the children of Israel, whom he saw as the future of our people and richness of our country. We hope the letter by this revered commander will be a valuable and educational memory.”

A few years later, we moved to Haifa, and I continued my work in the middle-school of the “Reali” school. During the Yom HaZikaron memorial service, I listened to the names of those who have fallen when I suddenly heard the name Israel Gutman. I wondered – is this Srulik? I asked my son, who studied in the school’s army boarding school to find out, and my feeling was confirmed right away. I contacted Israel’s parents and they confirmed that he had been an honor student of the school and army boarding-school. So the circle completed.

This true story made a lot of waves, and was published in Ma’ariv in 1970, and was also told in a book to commemorate Srulik. Every year since, I bring up his memory and tell my students the story.

Nava Anisfeld
February 2010

ישראל גוטמן

בשנת 1970 התגוררנו בבאר שבע, וימים אלה היו עיצומה של מלחמת ההתשה. עסקתי בהוראה, ובשנה זו חינכתי בכיתה ג' בביה"ס "מצפה" שבעיר. כמקובל בבתי הספר, התלמידים הכינו חבילות שי לחיל לקראת יום העצמאות, וצירפו גם ברכות ומכתבים. כעבור שבועות אחדים קיבלנו מכתב תשובה מסרן ישראל (שרוליק) גוטמן שהודה לנו וכתב:
"המכתבים עשו לנו מצב רוח טוב, ונתנו לנו הרבה גאווה על כך שיש לנו ילדים כאלה, שבשבילם כדאי המאמץ להיות היכן שאנו נמצאים. כולנו מקווים שהמלחמה תיגמר מהר, היות שאף אחד מאיתנו לא אוהב מלחמה. גם הערבים בצד השני הם בני אדם שרוצים לחיות וכמעט אף אחד מהם לא רוצה במלחמה....תחשבו על כך גם כן ואל תשנאו אותם..."

למכתב צורפה הודעה מאת המחלקה להנצחת החייל במשרד הבטחון ובו נאמר:
"תלמידי כיתה ג' יקרים. סרן גוטמן ז"ל נפל בקרב בתעלת סואץ ביום 19 במאי 1970 והובא למנוחת עולמים בקיבוץ מעגן. גוטמן אהב את ילדי ישראל, בהם ראה עתיד עמנו ואת עשרה של ארצנו. ישמש לכם המכתב של מפקד נערץ זה כמזכרת יקרה ומחנכת."

שנים מספר לאחר מכן, עברנו להתגורר בחיפה, ואני המשכתי בעבודתי בחטיבת הביניים של בית הספר הריאלי. בטקס יום הזכרון הקשבתי לשמות הנופלים ולפתע שמעתי את השם ישראל גוטמן. תהיתי - האם זהו שרוליק?ביקשתי מבני, שלמד בפנימיה הצבאית של ביה"ס לברר ,ואכן בו ביום אומתה התחושה. יצרתי קשר עם הוריו של ישראל והם אישרו כי אכן הוא היה חניך ותלמיד מצטיין בביה"ס ובפנימיה הצבאית. כך נסגר מעגל.

הסיפור האמיתי הזה הכה גלים ופורסם בכתבה בעיתון מעריב בשנת 1970 וכן סופר בספר לזכרו של שרוליק. מדי שנה בשנה נהגתי להעלות את זכרו של שרוליק ולהשמיע באוזני תלמידי, בחטיבת הביניים ובתיכון את הסיפור.

נאווה אניספלד, פברואר 2010

 

Story Type: