Ma’ayan Naim

Ma’ayan Naim, z”l

On July 11, 2004, Sgt. Ma'ayan Naim, 19, of Bat Yam, was murdered and 33 others were wounded when a bomb exploded at a bus stop in downtown Tel Aviv at about 7 a.m. One person was critically wounded, four were moderately wounded, and the rest sustained minor injuries.

Fatah's Al-Aksa Martyrs Brigade claimed responsibility for the atrocity.
Naim was on her way to her Logistics Corps base at Tel HaShomer when she was slain. The attack was the first inside the Green Line since March, when two suicide bombers murdered 10 Israelis at Ashdod Port. It was also the first attack since the International Court of Justice issued its opinion on July 9 that Israel's anti-terrorist fence is illegal.

"She was such a beautiful person," family friend Liron Aruch told Army Radio. "We never believed that we would have to talk about her in the past tense. It's impossible to describe how this girl, such a beautiful flower, leaves home in the morning and does not return to her family."

Naim's sister, Meital, recalled that Ma'ayan had dreamed of studying and traveling after the army. "Just yesterday we talked about traveling," she said.

"Ma'ayan was really someone special," said a cousin, Meirav Belisa. "She was an outstanding girl, charming and beautiful, but if I could point to one outstanding quality of hers it would be her modesty. Ma'ayan is not only a loss to her family, but to all the people of Israel. She excelled in everything she did -- she had an outstanding matriculation and lots of dreams that won't be fulfilled now."

Sgt. Ma'ayan Na'im is survived by her parents, Mazal and Chaim, two older brothers and two older sisters. She was buried in the Holon Military Cemetery.

סמלת מעיין נעים
11/07/2004

סמלת מעיין נעים, בת 19, ששירתה בבסיס ציוד בתל-השומר, נהרגה הבוקר בפיגוע בדרום תל-אביב. היא הייתה הבת הרביעית במשפחה, עם שני אחים ושתי אחיות נוספות. הוריה חזרו לאחרונה בתשובה.

שני סמברניו, חברת ילדות של מעיין, מתקשה להיפרד: "היא הייתה מלאך. היינו יחד כמו אחיות. למה לקחת אותה, אלוהים? איך יכולת? אנחנו מכירות ואנחנו ביחד מאז שנולדנו. יש בינינו חודשיים הבדל, היא הייתה כמו אחותי. למדנו שמונה שנים יחד, היא התגייסה יום לפניי והתלהבה מאוד לעשות צבא. תמיד הייתה מלאת שמחת חיים, לא ראיתי אותה אף פעם בוכה".

"דיברנו לפני שבועיים", נזכרת שני. "היא כעסה עליי כי לא הרגשתי טוב ולא הגעתי למסיבת יום ההולדת שלה. אני בחיים לא אסלח לעצמי שלא הלכתי למסיבה. היא הייתה כזאת בובה, כזאת מלאך. כולם קראו לה פוקהונטס".

מירב בליסה מגבעת שמואל, בת-דודתה של מעיין, סיפרה "בדרך כלל נוהגים לשבח אדם לאחר הסתלקותו. אבל אצל מעיין זה באמת היה משהו מיוחד. היא הייתה ילדה למופת, מקסימה ויפהפיה, ואם אני יכולה להצביע על תכונה בולטת אחת אצלה, זו הצניעות. מעיין היא אבידה לא רק למשפחה שלה, אלא לעם ישראל כולו. היא הצטיינה בכל דבר שעשתה, הייתה לה בגרות למופת והמון חלומות שלא יתגשמו עכשיו.

"היא חלמה ללמוד אחרי השחרור, ב-2005. בשבוע שעבר נפגשנו בברית של האחיין שלה, והיא הייתה יפה יותר מתמיד. במשפחה היו צוחקים עליה כל הזמן שהיא לא קשורה כי היא הייתה כל-כך יפה. המשפחה עצמה חזרה בתשובה לפני כמה שנים, והיא הייתה אומרת לאמא שלה שהיא דומעת כל שבת כשהיא שומעת אותה מתפללת. בכלל, הם משפחה של אנשים מאוד מאמינים ומאוד צנועים. אמא שלה מטפלת ולאבא שלה יש חנות ירקות. זה מאוד אירוני שלהורים קוראים מזל וחיים, ועכשיו אין מזל וגם אין חיים".
 

Story Type: